מכירות את זה שחסר אוויר לנשימה?
רוצות למצוא אוויר בתוך הטרפת של היום-יום?
זה נכתב בדיוק בשבילכן.
לקוחה סיפרה לי שקבעה תור לילד השבוע לרופא,
המזכירה הסבירה לה שבתום הפגישה האם לרוב נשארת לשיחה עם הרופא
והמלווה הנוסף לוקח את הילד לגינה.
איפה החסרתי נשימה ?
בזה שהציפייה הייתה שהאם נשארת.
מכירות את זה?
מעין קול פנימי שמרגיש לא נוח…
למה דווקא מצופה שהאם תישאר?
אין לה מספיק על הראש?
אולי גם לה בא לשבת בגינה קצת עם הילדים במקום לדחוף עוד אינפורמציה למוח?
לא שיש לה בעיה להישאר,
להיפך, היא ממש רצתה להיות בשיחה.
היא מודה על הילדים,
פה לא הבעיה.
הבעיה היא עומס ציפיות החברה
ממנה, ממני ומנשים ככלל!!
אז אני שואלת -
איך אנחנו אמורות לנשום?
אני הכי מבינה אותך, אנחנו אמורות להיות כל כך הרבה - אימהות טובות, בנות זוג טובות,
להחזיק קריירה, להיראות טוב, כל כך הרבה מצופה מאיתנו…
האמת?
הציפיות יכולות אפילו להרחיק אותנו מהאימהות שאנחנו רוצה להיות ויכולות להיות! למה?
כי אנחנו קורסות לעתים מהלחץ, מההרגשה ש"אנחנו לא טובות מספיק".
אז מה לעשות עם כל הציפייה המלחיצה הזו?
הרי החיים מורכבים, ברוך השם, מכל כך הרבה כובעים ולא פשוט לחבוש את כולם.
נוסיף לזה את המציאות במדינה היקרה (תרתי משמע) שלנו, חילופי ממשלות, קורונה…
אז מה בכלל ניתן לעשות ?
בררי עם עצמך למה את מצפה וצרי סדר בעולם הציפיות שלך
איך?
שאלי את עצמך 3 שאלות -
מהן הציפיות שאת רוצה להחזיק כלפי עצמך? מתוכן בחרי את השלוש החשובות ביותר עבורך.
כמה כוחות יש לך להשקיע לשם כך?
מה תזכירי לעצמך כאשר יצופו רגשות האשם?
אשרור הרצונות שלך והציפיות שלך מעצמך -
יגדיל את היכולת שלך להתמודד עם רעשי הרקע
ויעצים את בת האדם שאת והאם שבך.
ואז, שיחה עם מזכירה מתוקה פחות תכווץ את הבטן,
ואם תתכווץ הבטן - את תבואי מוכנה.
רוצה להבין יחד מה הציפיות שלך כדי להקשיב לקול הנשי והאימהי שלך?
התקשרי אליי ל"שיחת לייזר" שתעזור לך להבין מה המחסום שעוצר אותך, ואיך אפשר לעזור לך להתגבר עליו.