אם הייתי מספרת לך שיש דרך קסומה
להביא לשיתוף פעולה עם הילדים?
דרך שתחסוך לך זמן ויכוחים
ואפילו תעלה לך חיוך בלב?
תמשיכי עוד כמה שורות -
מתנה קסומה בדרך אלייך..
אבינועם שלי נולד עם המון אופי, בן פורת עלי עין.
אני זוכרת איך לפני שנתיים הוא הכריז
בצרחות על דעתו הנחרצת שלא להיכנס להתקלח.
מפעם-פעמיים, התחילו להם ימים שהצטברו לשבועות
בהם סרב להתקלח.
אחרי שהתעצבנתי, כעסתי,
איימתי, שתקתי, כבר כמעט שאמרתי נואש.
"לא יכול להיות שהזאטוט ינהל אותי,
מה שאחים שלו לא עשו לפניו, הוא עושה ברוורס".
הילד עשה לי בית ספר, לא משחק ילדים.
אז התבוננתי, ושמתי לב שהרבה פעמים
הוא היה שקוע במשחק רגע לפני מקלחת, איך לא?
אז הצטרפתי למשחק, ושיחקנו,
אבל - בתנאים שלי:
הסברתי לו שאני רואה שהוא אוהב לשחק לפני מקלחת,
ושזה בסדר, כל עוד הוא מגיע למקלחת כאשר נאמר לו.
ואני אפילו אשחק איתו 5 דקות לפני,
כי אני מבינה שזה חשוב לו."
וכמו קסם, אבינועם שיתף פעולה.
המקלחות הפכו פשוטות,
הרווחנו זמן משחק,
והיו לי כוחות וזמן ללכת לאימון פעמיים בשבוע.
קל, משחק ילדים
למה זה עבד?
כי פעלתי מתוך העולם של אבינועם - ככה הראיתי לו שאני רואה אותו.
כי שמתי גבול ברור - מה מקובל ומה לא. תיאום ציפיות הוא הכרחי, גם אם לילד אין אמירה בנושא.
הדגשתי את התועלת שבדבר - שיווק טוב מול ילדים הוא MUST
הייתי עקבית - גם בפעמים בהן לרגע הוא פחות שיתף פעולה, המסר שלי נשאר אותו מסר ובטונציה אוהבת-סמכותית.
המרתי את התסכול בעשייה, התנהלתי מתוך הורות מודעת,
וזה עזר לי להיזכר:
עבור ילדים החיים הם משחק.
ילדים לומדים את עצמם ואת העולם דרך משחק.
הדימיון המתפתח במשחק הוא כוח עצום בידם -
איתו הם מדמים סיטואציות חברתיות,
מביעים רגשות,
מציעים לעצמם פתרונות,
מגלים יחסי קבוצה,
מתנסים בניצחון מול הפסד ועוד.
וגם אני בעצמי אוהבת לשחק.
הדגשים הללו יעבדו על המון סיטואציות, מאמינה לי?/ לא מאמינה?
נסי אותי, וכתבי לי איך הלך. שולחת לך המון כוחות, יאללה, לכי לשחק.