בתקופה בה יש הרבה פוליטקלי קורקט ברשתות החברתיות,
או לפחות נסיונות להיות כאלה, החלטתי לפעול אחרת לחשוף -
ממש נמאס לי לראות את הפרצופים המובסים והמתוסכלים שלנו
האימהות מול הילדים, את פרצופי ה"אני חייבת לברוח.."
אם לא מעט לאורך היום את מוצאת את עצמך
בתחושת פחד מול הילדים, תחושת איבוד שליטה,
כעס חוזר, לא מצליחה לשתות קפה במהלך היום,
לא יכולה לשמוע את עצמך חוזרת על המשפטים
ואשכרה מרגישה שנגמרו לך החיים ובא לך לברוח לתאילנד בגלל הילדים?
קודם כל, דעי שאת נורמלית לחלוטין.
הרצון לברוח הוא מוצדק,
למה? ככה המוח שלנו בנוי, זה ממש טבוע במערכת.
ודבר שני - הגיע הזמן לשינוי!
העניין הוא שכדי לשנות צריך ראשית להבין - ממה אנחנו בורחות?
אנחנו בורחות מהעייפות, מחוסר כוחות,
מצעקות הילדים, מחוסר הקשבה. אנחנו בורחות מהילדים ומעצמנו.
העניין הוא - בורחות לאן? כמה זמן נצליח לתחזק את הבריחה הזו?
כמה הרס ישאר אחרי הבריחה ?
האמת היא שאת בורחת מעצמך ומהסמכות ההורית שלך.
את בורחת מלהחליט ולהחזיר לעצמך את השליטה על הבית שלך,
את בורחת מהשקט שלך ומהעקרונות שלך בשביל שקט מדומה, חוף בתאילנד.
אז יבואו ויגידו
אז מה הבעיה? מה אסור להגיד שקשה?"
"מה, זה קל?"
"יש פתרונות קסם?"
אז בואו נדבר דוגרי - חשוב להודות שקשה,
וזה הכי לא קל שיש.
הילדים מוציאים מאיתנו את נימי הרגש הקטנים ביותר,
לעתים זה אפילו יראה לנו בזדון.
לעתים מרגיש שהם מנגנים על מיתרי רגש שאילולא כף ידם לא היינו זוכרות שקיימים.
אז ברוווררר שבא לי לברוח, לכולנו, מלא פעמים!!
אז בואי נבין יחד מה הסיבה האמיתית שבגללה את רוצה לברוח?
המוח ההישרדותי עובד לפי 3 אפשרויות -
Freeze
Flight
fight
כאשר המדוברות בנושא הן flight or fight,
דהיינו שבמצב בו אנו מרגישים סכנה, לכאורה,
עומדות לפנינו שתי אפשרויות - לברוח על חיינו, או להילחם.
לא המצאתי דבר, זהו עניין ידוע בעולם חקר המוח וחקר ההתנהגות האנושית.
אז מה? לברוח או להילחם? אלו שתי האפשרויות שניצבות בפניי?
הרי הדבר האחרון שאני רוצה הוא מלחמה בבית שלי, לא עלינו.
אז מה כן ?
הרעיון הוא להשתחרר מהמוח ההישרדותי שלי ולפעול מתוך מודעות.
הסמכות ההורית שלנו היא הידע, ההבנה, המודעות שאנו ההורים בבית.
זהו הכוח שניתן לנו מעצם היותנו הורים,
כוח מולד, כמו סופרוומן, אנחנו הגל גדות של עצמנו.
איך?
פשוט (אבל ממש לא קל) -
הסמכות ההורית שלך תהיה מלאת ערך עבורך
כאשר תרגישי את עצמך פועלת מתוך מודעות, זה כוח אמיתי.
לפעול מתוך שליטה.
הדבר הזה הוא שיאפשר לך לבנות את הביטחון
ביכולת האישית שלך להתמודד ולהנחיל זאת לילדים שלך.
ההרגשה המזויפת הזו שאתן מרגישות
כשאתן זורקות לחלל האוויר מילים ריקות חסרות סמכות,
לאט לאט תיעלם (תלוי בהתחייבות לתהליך ויכולת להחזיק ולשמר אותו)
ושיתוף פעולה יגיע. משום שכאשר יגיע הרגע בו תסתכלי לילדה שלך בעיניים,
את תעבירי את אותה סמכות הורית בשקט ובביטחון,
ותגיעי לערב קצת יותר שקטה מאתמול. מגיע לך, מגיע לכולנו.
זו העמדה שלי, מבפנים, מהלב, מהנשמה.
כאבי גדילה עוטפים את העמדה שלי,
כאבי גדילה לא קלים, ואיתם גם מגיע יותר ויותר אוויר לנשימה,
הכרת הטוב, כוחות ובית צוחק ואוהב, ברוך השם, יום-יום.
מאמינה בכן מאד, למה? כי ככה החליט העולם - אתן האימהות.
מה יהיה הצעד הראשון שאתן תעשו כדי להחזיר את הסמכות ההורית שלכן?