"גברת, הבת שלך לא תמשיך איתנו לכיתה יב'"
אני זוכרת את מצעד הבושה כאשר צעדתי במסדרונות "תיכון היובל" ביום הורים מחצית א' כיתה י"א,
ואני יחד עם שאר העולם שמענו שהולכים להעיף אותי מבי"ס ממצב של תלמידה מצטיינת וחברת מועצת תלמידים, מצאתי עצמי בשיחה עם היועצת באמצע כיתה יא', שנייה לפני העפה (פעם זה היה אפשרי).
אמא שלי קיבלה את החדשות כרעם ביום בהיר היא תמיד שמה את הלימודים כערך עליון ועשתה הכל כדי שנצליח, ובאמת - עד אותה נקודה תמיד הצטיינתי בלימודים. לכן כאשר הופלה עליה הבשורה על אפשרות שביתה הבכורה תסולק מהתיכון גם כלל "תיכון היובל" בהרצליה של שנת 2,000 שמע את החדשות..
אני זוכרת את ההתכווצות בבטן, את תחושת האכזבה והכישלון מעצמי, אבל בעיקר - אני זוכרת שבאמת לא הבנתי "למה דווקא אני?"
למה דווקא אני צריכה להיות זו שמסבירה לה שמה שקורה כאן כרגע הוא לא באמת רעם ביום בהיר, היו מיליון סימני אזהרה בדרך.
למה דווקא אני צריכה להסביר לה שמה שאני משדרת החוצה לעתים קרובות רחוק מאד מהתחושה הפנימית שלי.
למה דווקא אני צריכה להסביר לה שאני מרגישה לבד כבר כל כך הרבה זמן, שהמציאות בבית טלטלה אותי..
למה דווקא אני?
אז כאשר הגיעה אליי שיחה טלפונית של אמא מהצד השני שאמרה לי : "קראתי מה שרשמת באתר, התחברתי, אבל האמת - עניין אותי לשמוע - למה לבחור דווקא בך?" "למה דווקא את?..."
רציתי לספר לה שכל חיי אני עוסקת בשאלות מהסוג הזה - מחפשת לעומק, בוחנת, לומדת, מנתחת ומבקשת עוד משמעות והבנה.
רציתי לספר לה שלמרות כל הסצנה סיימתי תיכון בהצטיינות, ואפילו תואר בחינוך מיוחד בהצטיינות, ברוך השם.
רציתי לספר שבנוסף להדרכת הורים מוסמכת הגישה האדלראנית גישת מיכל דליות, אני מחנכת שחווה ילדים בשטח כל הזמן, פרמדיקית של לבבות כבר מעל עשור.
רציתי לספר לה שכל חיי הייתי בתפר הזה של בין ילדה-לאמא, וניתחתי אותו, גדלתי ממנו. עיצבתי אותו לידי תודעה ודרך חיים שמנהלת הורות ולא מנוהלת מייאוש ותסכול (אמיתי, יש חיה כזו).
רציתי לספר לה שלמדתי את מקצוע ההדרכה, וחיברתי כלים מקצועיים לניסיון עבר מתוך התבוננות וצמיחה לעתיד.
רציתי לספר לה שהפנמתי שהורות היא חלק מהותי באיכות חיים, ואחד הדברים הראויים ביותר לעבוד עבורם ימים כלילות (ובעזרת השם, אמשיך בזה עד לסוף ימיי, אמן). רציתי שתבין שזה חלק בלתי נפרד מפעימות הלב שלי -
וכל אלה, הם הסיבה ל"למה דווקא אני"
בינינו? לא רציתי לספר לה על ההתחלה, בכל זאת, אנחנו לא מכירות עדיין, אבל יש לי קבלות מהבית - אני עושה מדיטציה כל בוקר אז מה אמרתי לה בסוף? כך אמרתי - "יקרה, יש דברים שכדי להבין אותם, צריך להיפגש איתם, פתחי סטופר לשתי דקות, יש לי speech".
מה נראה לכן.ם שהיא אמרה?
Comments