סיר לחץ

אתמול נשפך עליי סיר מים רותחים על היד.

בתוך ארגוני הבוקר,

בעודי כל כך מרוצה מעצמי שעוד הספקתי לבשל,

הרמתי את סיר הבשר הגדוש במים רותחים

והוא נפל כולו על היד שלי.

השעה 7:10 בבוקר ואני עם 3 ילדים

שיש לפזר לבית ספר וגן,

בתוך סיר הלחץ של תחילת השנה.

לא צעקתי כשזה קרה,

פחדתי שהילדים יבהלו..

קולטות?

היד שלי בוערת

ואין קול.

ברוך השם, נתן לי כוחות

ופיזרתי שלושה ילדים מחוייכים

וחזרתי להתמוטט.

ובמשך שעות בערה לי היד,

ובמשך שעות לא בכיתי בקול.

מתי בכיתי?

אחרי שאספתי אותם,

רגע לפני ארוחת הצהריים.

בכיתי, בכיתי ובכיתי.

אחרי כמה שעות ותוך כדי המתנה במוקד,

חשבתי לעצמי -

אני עושה עבודה על התמודדות עם הכאב שלי כבר שנים,

והנה, גיליתי כמה עוד יש לי לעבוד.

כמה קשה היה לי להרשות לעצמי לבכות,

כמה כעס החזקתי עד ששחררתי

ובכיתי.

כמה ניסיתי להמשיך לתפקד כאילו הכל כרגיל,

כמה בעירה פנימית עוד קיימת בי שמפחדת לצאת החוצה.

והבנתי

ונזכרתי

החיים הם תהליכים מתמשכים של למידה.

ומה בין זה להורות?

הכל.

אחד המעגלים החשובים ביותר בחיים שלנו,

ואולי החשוב מכולם,

הוא הקשר שלנו עם הילדים שלנו.

קשר שאין שני לו בעוצמות האהבה והכאב,

קשר שתמיד יש מה ללמוד עליו, ממנו ובזכותו.

קשר שתמיד שווה שנשקיע בו,

נלמד עליו ונצמיח אותו.

קשר שהוא תהליך מתמשך של למידה,

ילדות שנייה,

חיים בהתהוות.

תקשיבו לחוש האימהי שלכן, ואם יש לכן רצון אמיתי להיטיב עם ההורות שלכן, להשקיע ולהצמיח -

צרו קשר איתי, ויחד, נעשה תהליך לטובת ההורות שלכן. מגיע לכן.