לאהוב באמת זה לשים גבול

למה מדברים על גבולות כל כך הרבה?

מה הקשר בין גבול לצמיחת תודעה?

מתי זה מתחיל?

למה, לעזאזל צריך את זה?

מבולבלות?

הרשו לי לעשות לכן סדר בבלאגן.

כשתינוק נולד הוא חווה את עצמו כתודעה בעולם,

אין לו הבנה של גוף או מרחב.

ועל אף כל המופלאות שבדבר הזה,

כדי שהתינוק יוכל לגדול,

הוא חייב להכיר את המרחב הגופני שלו.

הכרת הגוף תיתן לו מקום בעולם,

ותאפשר לו להבין מקומם של אחרים.

גבול.

כאשר התינוק יגדל ויתחיל לפתח שפה,

המוח שלו והאוזן שלו יהיו פתוחים לכלל הצלילים בעולם,

ועד גיל חצי שנה יווצר ז'רגון צלילים

לפיו התינוק יתנסה רק בצלילים שישרתו אותו בהמשך

לרכישת שפה שלמה.

האוזן האנושית שלו יצרה עבורו

גבול צלילים.

כשהתינוק ירכוש שפה הוא יכיר המון מילים,

הוא יבין את משמעות המילים

מתוך האזנה לחשיפה השפתית שסביבו.

כך כל מילה תוגדר ותהפוך משמעותית,

הבנת משמעות המילה היא הכרחית

לשימוש נכון במילה - מה מותר לומר ומה אסור.

גבול.

וכך גדילה של ילד לעולם היא מתוך גבולות.

הפרדוקס המושלם הזה

הוא למעשה,

כלל לא פרדוקס

אלא שלם.

במהלך 10 שנות חייו הראשונות יגדל התינוק

ויהפוך ילד

בזכות הגבולות.

ואז יגיע לו גיל ההתגברות,

בו פריצת הגבולות היא הכרח

לצמיחתה של תודעה בוגרת.

והצמיחה הזו תלווה בכאבי גדילה,

כי הגבולות נפרצים.

ואם ירצה בורא עולם,

ותחזור אליו בינתו,

יגמר גיל ההתבגרות

ויצמח מולנו אדם.

מלא גבולות ופריצתם -

שאיפשרו ויאפשרו צמיחה אמיתית.

חיים מלאי חשיבה עצמית ומימוש,

מלאי מקום ומילים טובות.

חיים מלאי אהבה.

אז גם אם אתן מפחדות להציב גבול

הציבו אותו.

ועשו זאת בחוכמה, מתוך מודעות,

כי אתן כבר מבינות

שגבול טוב מצמיח

וזו הפגנת אהבה.